מחלות רשתית

רשתית העין היא שכבה של רקמה עצבית ודמית המכסה את חלקו הפנימי של גלגל העין ואחראית על קליטת גלי האור, עיבודם לאותות חשמליים והעברתם למרכז הראייה במוח דרך עצב הראייה. מחלות רשתית הן מחלות שמאופיינות בפגיעה בשלמות המבנית והתפקודית של הרשתית באופן שיכול ליצור החל מפגיעה חלקית בראייה ועד עיוורון מוחלט. בשורות הבאות נפרט את 4 מחלות הרשתית השכיחות ביותר ואת הליכי הטיפול בהן.

ניוון של מרכז הראיה השייך לגיל (נמ”ג) – AMD

ניוון רשתית מקולרי היא מחלת רשתית הפוגעת באזור מרכז הראיה ברשתית, הנקרא מקולה ומתפתחת באנשים מבוגרים לרוב בשני שלבים מרכזיים. בשלב ראשון, הקרוי ניוון מקולרי יבש, גורמת המחלה לפגיעה בתאי השכבה שמתחת לרשתית בשל הצטברות משקעים. שלב זה יכול לעצור או להתקדם לשלב שני, הקרוי ניוון מקולרי רטוב, עם פגיעה בשכבות הרשתית מתאפשר שגשוג לא מבוקר של כלי דם ברשתית וכן מתרחשת דליפה של נוזלים מאותם כלי דם לרקמות הסמוכות והתפתחות בצקת מרכזית הפוגעת באיכות הראיה. הגורמים למחלה זו נעוצים בעיקר בגיל (סיכון מוגבר החל מגיל 50) ותורשה. הטיפול בשלב הראשון של המחלה מתבסס בעיקר על האטת התפתחות הניוון באמצעות הפסקת צריכת ניקוטין, תזונה עשירה בנוגדי חמצון ואף נטילת תוספי תזונה עם נוגדי חמצון. בשלב השני והמתקדם של המחלה, הטיפול מבוסס על הזרקות תוך עיניות של תרופות המיועדות לעצור את שגשוג כלי הדם והדלף ברשתית ולייצב את הראייה. ההזרקה מבוצעת תחת הרדמה מקומית ללא כאב וללא צורך באשפוז. כיום קיימות 3 תרופות לטיפול בניוון רשתית מקולרי באמצעות הזרקה לתוך חלל העין: אבסטין (Avastin), לוסנטיס (Lucentis) ואייליאה (Eylea). ההזרקות ניתנות לאורך 3 חודשים עוקבים ולאחריהם צילום של הרשתית (OCT) לבחינת התוצאות וכן המשך הטיפול הנדרש.

רטינופתיה סוכרתית

רטינופתיה סוכרתית היא מחלת רשתית הפוגעת בחולי סוכרת ובאה לידי ביטוי בנזק שנגרם לכלי דם קטנים ברשתית, הופעת דימומים, בצקות במרכז הראיה, סתימת כלי הדם ואף אובדן ראייה. הסיכון למחלה עולה בקרב חולי סוכרת עם הזמן וההערכה היא כי מעל 80% מחולים הסובלים מסוכרת במשך יותר מ-20 שנה, סובלים מפגיעה כלשהי ברשתית העין. תסמיני המחלה כוללים ירידה הדרגתית בראייה, טשטוש ראייה ובמקרים נדירים גם אובדן פתאומי של הראייה. אבחון המחלה מתבצע באמצעות בדיקת רופא עיניים הכוללת בדיקת ראייה, בדיקת קרקעית העין וכן צילומי הדמיה של העין לרבות OCT וצילומי פלואורסאין. בשלבים הראשונים של המחלה נהוג לבסס את הטיפול על איזון רמת הסוכר בדם, איזון לחץ דם ושומנים בלבד. בשלבים מתקדמים שלה, ניתן לטפל ברטינפותיה סוכרתית בשלושה ערוצי טיפול שונים:

  • טיפול בלייזר – מיועד לעצירת התקדמות המחלה אך אינו מוביל לשיפור הראייה.
  • הזרקת נוגדי VEGF – הזרקות תוך עיניות המיועדות לנגוד את פעולת VEGF שגורם לעליית חדירות כלי הדם, לדלף וליצירת כלי דם חדשים. טיפול זה עשוי להוביל לשיפור משמעותי במצב הרשתית, להפחית בצקות, לנסיגת כלי דם ולשיפור חדות הראייה.
  • הזרקת סטרואידים – הזרקות תוך עיניות של סטרואידים, הניתנות בהיעדר השפעה של הטיפולים הקודמים ומיועדות לבלימת התקדמות המחלה ולשיפור הראייה.

רטינופתיה היפרטנסיבית

בין כלל הנזקים שיכול לגרום יתר לחץ דם לא מאוזן לגוף האדם, אחד הנזקים החמורים שבהם הוא נזק לרשתית העין ועצב הראייה והתפתחות מחלת רטינופתיה היפרטנסיבית, הדומה במהותה לרטינופתיה סוכרתית. גם במקרה זה, המחלה נותנת את אותותיה לאחר שכבר נגרם הנזק לרשתית וזאת בצורת פגיעה בראייה ואף הופעת כאבי ראש (יל”ד לא מאוזן). אבחון המחלה מבוצע בדומה לרטינופתיה סוכרתית באמצעות בדיקת רופא עיניים, עריכת צילום פלואורסאין וצילום OCT לאיתור חסימות ורידיות או עורקיות וכן בצקות במרכז הראיה . בדומה לרטינופתיה סוכרתית, רטינופתיה היפרטנסיבית כתוצאה מיתר לחץ דם לא מאוזן, עלולה גם היא לגרום להופעת דימומים וסתימת כלי דם בעין עד כדי אובדן הראייה. הטיפול במחלה מבוסס תחילה על איזון לחץ הדם ובשלבים מתקדמים על ביצוע טיפולי לייזר והזרקות תוך עיניות של תרופות כדוגמת אווסטין, לוסנטיס ואייליאה במטרה לעצור את שגשוג כלי הדם והנזקים הנגרמים על ידם לרשתית.

קרעים\חורים\היפרדות של הרשתית

גורם הסיכון העיקרי להתפתחות פתולוגיות אלו ברשתית הוא קוצר ראייה גבוהה המוגדר כאשר המספרים בעין גדולים מ 6D  (קוצר ראיה פתולוגי מעל 8D). קוצר ראיה גבוהה הוא גורם סיכון שתחילתו בתהליך של התארכות גלגל העין באופן שהופך את גלגל העין מכדור עגול לכדור אליפטי. ברמה התפקודית, גורם שינוי זה במבנה העין לקושי במיקוד קרני האור על גבי הרשתית ומכאן הפגיעה בראייה והצורך במשקפיים. ברמה הפתולוגית הופכת הדופן לדקה יותר והרשתית לדקה ופריכה יותר, מה שגורם להופעת פתולוגיות בקוטב האחורי של העין ובהיקפה. פתולוגיות אלה באות לידי ביטוי בעיקר בהופעת חורים, קרעים ואף היפרדות ספונטאנית של הרשתית. במקרים נדירים מופיעים “סדקים” בשכבות הרשתית בחלק האחורי של העין במרכז הראיה או בפריפריה, בקרום המפריד בין הדמית לרשתית. דרך הסדקים חודרים כלי דם קטנים אל שכבות הרשתית וגורמים לדימומים ולהיפרדות הרשתית המרכזית. הסיבות המרכזיות להופעת קוצר ראייה גבוהה כוללות סיבות גנטיות וסיבות סביבתיות כדוגמת קריאה מרובה בגיל צעיר ועבודה מקרוב לאורך זמן ממושך בשלבים המוקדמים של התפתחות הראיה ולאחריה. הטיפול בקוצר ראייה גבוהה הוא בעיקר שמרני ודורש מעקב ע”י רופא עיניים אחת לשנה כדי לזהות את הפתולוגיות השונות ולהימנע מטיפולי המשך. במקרים בהם יתפתחו קרעים או חורים בצורה חריפה יפנה הרופא את המטופל לתיקון וסגירת החורים באמצעות לייזר במרפאת רשתית. במקרים ותופיע היפרדות של הרשתית יופנה המטופל לניתוח היפרדות רשתית בחדר ניתוח. במקרים בהם יתפתחו בצקות במרכז הראיה או שגשוג כלי דם פתולוגים, יבוסס הטיפול  על ביצוע הזרקות תוך עיניות של תרופות המעכבות את התפתחות כלי הדם, הזרקת נוגדי VEGF (אווסטין, לוסנטיס ואייליאה) ובהמשך לכך מניעת הנזקים הנגרמים לרשתית על ידי אותם כלי דם. הזריקות ניתנות תחת הרדמה מקומית, ללא כאב וללא צורך באשפוז, במקרים חריגים יהיו מלווים בטיפול לייזר לרשתית בנוסף.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם​